Image Image Image Image Image Image Image Image Image Image
Scroll to top

Top

בעיניים אחרות: יוצרים בהשראת האחר

בעיניים אחרות: יוצרים בהשראת האחר
נורית סירקיס בנק

האם יש מציאות אובייקטיבית? האם נוכל אי פעם להתבונן בעולם בעיניים אחרות?

שישה אמנים ששאלות אלו הן עיסוק מרכזי בעבודותיהם, נענו לקריאתנו לשלב את יצירותיהם בחללי התצוגה של המוזאון. ההבדל בין היצירות מתבטא לא רק בנקודות המבט השונות של היוצרים אלא גם בטכניקה השונה בה בחר כל אמן ליצור. התוצאה: דיאלוג מרתק בין היצירות העכשוויות, שעשויות להיראות אף "זרות" לעיתים, לבין החפצים היהודיים שנוצרו בתפוצות.

הכירו את דוד וולק, קן גולדמן, יוסי אריש, דרורה ויצמן, חנה קרומר ועזרא לנדאו.

דוד ברוך וולק: כתב חידה קוביסטי
דוד וולק נולד וגדל בארה"ב. בוגר מוסדות האקדמיה הגבוהים לאמנות בארה"ב וזכה לפרסים רבים, מלגות ואף ציון לשבח מטעם אוניברסיטת אמהרסט, מסצ'וסטס. בשנת 86' עלה לארץ והחל בלימודי קודש. עם השנים הפך גם לסופר סת"ם המתמחה בכתיבת פרשיות התפילין. בשנת 2006 חזר ליצור "אמנות מופשטת דרך פנימה אל הקודש", כך על-פי הגדרתו.

הייחודיות ביצירתו של וולק היא השילוב בין הפן החזותי המודרניסטי, המתכתב עם זרמי האמנות של המאה ה-20, בעיקר הקוביזם והאקספרסיוניזם המופשט, לבין הצד ההבעתי והתוכני המושרש בעולם המורשת המשתקף מתוך ארון הספרים היהודי. הוא עושה שימוש באותיות העבריות הן כחלק מקומפוזיציה מופשטת והן כמעבירות מסר מילולי ומטפורי, מה שהופך את יצירותיו למעין כתב חידה, ואת המתבונן בהן- לשותף במשחק.

יצירה נבחרת
צרת יחיד
30X130
שמן על בד
2014

היצירה מבוססת על משפט מתוך הספר שיחות הר"ן, ל"ט: "ראוי שירגיש בלב צרת יחיד, מכל שכן צרת רבים חס ושלום." הטקסט מתייחס לאדישות הקיימת לפעמים למול הסבל של הזולת, ומעוררת את הצופה לעשות על כך חשבון נפש.

דבר היוצר:
"אני חושב", אומר וולק," שהמשמעות של היצירה כל כך ברורה ביחס לנושא של ה'אחר' שאין כל צורך בהסבר נוסף.

צרת יחיד - דוד וולק

קן גולדמן- הקיבוצניק האחר
יליד ארה"ב. כיום מתגורר בקיבוץ שלוחות בעמק בית שאן.
גודלמן הינו יוצר רב תחומי המתייחס לעולם התוכן היהודי  באמצעות מגוון רחב של אמצעים אמנותיים עכשוויים כגון צילום, תלת-מימד, וידאו-ארט, בודי-ארט, ואומנות קונספטואלית. יצירותיו מחדדות שאלות של מגדר וזהות, מציפות קונפליקטים, ומצביעות על סוגיות יסוד ביהדות, מתוך זווית ראיה יהודית פנימית, ועם לא מעט חוש הומור.
שלוש היצירות שמציג קן גולדמן בתערוכה הן פורטרטים עצמיים.

יצירה נבחרת
יהודי מלוכלך
100X70
מיצג, דפוס דיגיטלי
2014

דבר היוצר:
"במיצג זה הביטוי האנטישמי יהודי המלוכלך עובר פרשנות מחודשת. האמן "הקיבוצניק" עוטה על עצמו לכלוך כאות גאווה ולא כאות קלון. זהו אחד הפורטרטים העצמיים שלי שמעולם לא הוצגו".
הקללה עוברת התמרה למחמאה, כזו הנאמרת בידידות ובחיבה בין חברי קיבוץ הנפגשים באקראי אחרי יום עבודה בשדה וברפת.

יהודי מלוכלך- קן גולדמן

 

יוסי אריש: זכרונות ילדות
יליד שכונת בית מזמיל (מעברה ששכנה בסמוך להר הרצל ויד ושם) בירושלים.
אריש, בן למשפחה ממוצא תוניסאית, יוצר בהשראת זיכרונות הילדות שלו אודות מפגשיו עם ניצולי שואה. הספר "בואי הרוח" של הרב חיים סבתו היווה אבן דרך והשראה משמעותית ביצירתו.
אריש הציג בעבר תערוכת יחיד בגלריית המבואה של היכל שלמה, וכן בגלריות שונות בארץ.
יצירותיו של אריש נעשות בטכניקה מעורבת. עבודותיו מבוצעות על גבי פלטות עץ ומשלבות מתכות חתוכות, ציור בשמן וחפצים שונים.

יצירה נבחרת
גטו וורשה (חנוכה)
91X25
מדיה מעורבת: עץ, צבע שמן, מנורת חנוכה, דמויות מתכת
2014

מעל דמויות מתכת פעורות פה הנראות כמקוננות וזועקות כתובות המילים "אבינו מלכנו", פיוט המכיל גם את המילים "דם עבדיך השפוך".
במסגרת התמונה מופיע ציור שמן של ברושים, המאזכרים את בית הקברות הצבאי בהר הרצל, הנמצא על אותו רכס של "יד ושם". מנורת החנוכה המהווה חלק מהיצירה מתכתבת עם מנורות החנוכה של בית הכנסת טלמצקה בוורשה המוצגות באותו חלל מוזאלי ומקשרת בין "הימים ההם" "לזמן הזה", בין החושך, המוות והיאוש לבין האור הקטן של התקווה.

דבר היוצר:
"גרתי בשכנות לאדון וגברת רוזנר,  שבאו מן התופת שבפולין או הונגריה… כל כך עצובים ובודדים היו. איבדו את כל משפחתם  במחנות המוות. אני, הילד, הייתי להם כבן מאומץ. אני מרגיש שהם חלק ממני. ואולי אני זה הם והם זה אני".

גטו וורשה - יוסי אריש

דרורה ויצמן: הפורטרט המדומה
ילידת ישראל. מרצה לאמנות וזוכת פרס עיריית נתניה לאמן מכובד.
בדומה ליוסי אריש, גם דרורה ויצמן עושה שימוש בטכניקה מעורבת, אם כי יצירותיה נעשות בעיקר מתוך שילוב של חפצים אותם היא אוספת לאורך שנים, כאשר את רבים מחומרי הגלם שברשותה היא נוהגת לשנות, ומתוך צירופם של כמה חפצים נוצרת היצירה החדשה.
דרורה עובדת בסלון ביתה, ויוצרת מתוך חיבור למציאות היום יומית, תוך שהיא קשובה לרדיו או לטלוויזיה, ולדבריה- בהתאם למצב רוחה.

יצירה נבחרת
פורטרט עצמי מדומה
4X18X18
טכניקה מעורבת, אסמבלאז': צילום, בד, עץ, פלסטיק, מתכת, קופסת שש-בש.
2005

בהתבוננות הראשונית ביצירה לא ברור אם זהו אכן צילום אותנטי של אישה ערבייה או שיש כאן רובד מטפורי.

דבר היוצרת:
"זהו דיוקן עצמי, צילום שלי עם קולאז' של כפייה על ראשי ועל קופסת המשחק. ה"אחר" הוא גם הערביות וגם הנשיות המושתקת או זו שהיא כלי משחק בידי עולם גברי שמיוצג בחפצים המצורפים. החפץ המוזהב הוא מצית."

היצירה מתכתבת עם מערכות לבוש ותכשיטים היסטוריות של נשים יהודיות מקהילות תימן, מרוקו, גליציה, פרס וארץ-ישראל, מאוסף המוזיאון המוצגות באותו חלל.
היצירה תופסת אותנו במקום מאוד אניגמטי, שבו דווקא הדיוקן העצמי – הדבר שהוא הכי "אני" הופך במכוון לייצוג של "האחר".

דיוקן עצמי מדומה- דרורה ויצמן


חנה קרומר: אני אוהב אותך לאה

חנה קרומר, אמנית טקסטיל, נולדה באיטליה וגדלה בקנזס סיטי בארה"ב. עלתה לישראל ב-1972. משלבת ביצירותיה התייחסויות ופרשנויות לסיפורי המקרא באמצעות שימוש בציור ובהדפס על בדים:
"השירה של התנ"ך, סיפוריה המיתיים על אהבה, קינאה ומאבק מאירים את חיי. אני יוצרת בציור, הדפס ובטכניקה מעורבת על בד. התכונות והאיכויות המיוחדות של הבד כחומר יצירה אומנותי, הם התזוזה של הבד, תגובותיו לאוויר ולאור, והאפשרויות ליצירת שכבות של קו וצבע באמצעות שכבות של בדים שקופים".

העיניים מהוות מוטיב חוזר ביצירותיה והן מעוררות את שאלת ההתייחסות אל המבט, אל הראייה, אל הנראה, ואל הסמוי מן העין.

יצירה נבחרת
עינים רכות
70X100
קולאז', אפליקציה, הדפס רשת, ציור על בדי משי, קטיפה, ברוקד
וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת בראשית: כ"ט:י"ז
2012


דבר היוצרת:
"מפרשי תנ"ך רואים את לאה כאישה שבוכה על מר גורלה ומתוך כך השחיתה את יופייה. אני בחרתי ואהבתי לפרש את הביטוי "עיניים רכות" בדרך אחרת: עיניים עם רכות, חמלה, עיניים יפות. שמה של אימי היה לאה. בעיניי היו לה עיניים רכות ויפות. הצילום שהשתמשתי בו להדפס ביצירה הוא משנת 1948. בחרתי להדפיסו בצבע ספיה כדי לתת אפקט של צילום ישן. הבדים לקוחים בחלקם מיצירות קודמות שלי וחלק מהבדים באים מבית אימי."

ברובד הטקסטואלי, הביטוי "עיני לאה רכות" מתייחס לדמעותיה של לאה המקראית. לאה היא ה"אחר" בסיפור האהבה של יעקב ורחל. "וישכם בבוקר והנה לאה" הבד שכיסה את פניה לא אפשר ליעקב להבחין אם הוא נישא עם בחירת לבו או עם אחותה. בסופו של דבר הפכה דווקא "האחרת", לאה לבחירת האימהות ולזו שליוותה את יעקב לאורך כל חייו, כמי שילדה לו את רוב ילדיו ואף נקברה לצידו במערכת המכפלה. נוצר כאן היפוך במושג ה"אחרות".

ברובד האישי האמנית מתייחסת לאמא שלה, מדור אחר, מתקופה אחרת, גם כ"אחר" וגם כ"אני". הבדים הגזורים מייצגים נדודים, עולם שהיה ואיננו, וגם תקוות לעתיד טוב יותר.

עיניים רכות- חנה קרומר

עזרא לנדאו: פסיפס ירושלמי
עזרא לנדאו  מתעד מעל עשרים שנה את הרחוב הישראלי בכלל והירושלמי בפרט, בסקרנות ובהשתאות של אמן שגדל בפריס, הרחק מסערת החיים המזרח תיכונית.
ברבים בצילומיו הוא מנציח את הפסיפס הירושלמי מתוך נקודת מבט סוריאליסטית, הומוריסטית ומרגשת, ואמירה חברתית שלעיתים צורבת. מתוך קולקציה של עשרות אלפי תמונות שהוא מחזיק באמתחתו, נבחרו שלוש המוצגות כולן בתערוכה "לשנה הבאה בירושלים?!".

יצירה נבחרת
הר הבית בידינו
צילום בדפוס דיגיטלי
100X72
2012

"הר הבית בידינו"- תמונה שצולמה מגג התצפית של "אש התורה", בשנת 2012.  תיירת אמריקאית ניסתה ללכוד באייפד שלה את תמונה הר הבית- ועזרא מנסה ללכוד את מהות הצילום ההוא. כותרת הטמונה מתכתבת עם המטען הדנ"א הישראלי של המשפט הצרוב בתודעתנו משנת 1967, ושואלת האם הר הבית הוא באמת בידינו או שמא בחזקת מציאות מצולמת/ מבוימת/ וירטואלית .

היצירה מתכתבת עם יצירתו של ראובן רובין משנת 1958 המתארת את נופה של ירושלים מכיוון הר הזיתים שהיה באותו זמן בידי ירדן. היצירה צוירה מזיכרונו של האמן, אשר בחר להסתיר את כיפת הסלע מאחורי ענף עץ זית.

דבר היוצר:
"הזולת זה האור החוזר שלנו. הכל עניין של פרספקטיבה ביחס למה שיש אצלנו. ברגע שאני מתבונן דרך המשקפיים של הזולת אני רואה משהו אחר ממה שהייתי רואה אם הייתי מסתכל דרך המשקפיים שלי".

הר הבית בידינו- עזרא לנדאו