Image Image Image Image Image Image Image Image Image Image
Scroll to top

Top

נס גדול עכשיו!

נס גדול עכשיו!
ד"ר עמית פכלר

הסביבון, הרולטה והמכור להימורים

הנה, הנה זה קורה, הוא מרגיש את זה בקצות האצבעות, הנחיריים מתרחבים, האישונים מצטמצמים, השפתיים ממלמלות תפילה חרישית, כל החושים, הישות כולה, מכוונים לדבר אחד: שבע אדום. הנה, הנה, הנה, הסיבוב מאט את מרוצתו, טק, טק, טק, נקישות הגלגל הנעצר פועמות בקצב הפוך להלמות לבו של המהמר, ועוד טק אחרון. תשע שחור. או במילים אחרות: עולמך חרב. האמנם? האמנם המכור להימורים מכור לצליל הניצחון או שמא מכור דווקא להפסד המחרב?

כמו שלהבת-אש שקשה להסיר ממנה את העיניים, כך מהפנט אותנו סיבובו של הסביבון: מבנה מצולע (לרוב; ראו סביבוני הזכוכית השקופה) חג על קודקודו ויוצר מעגל, צורה ארכיטיפית המסמלת חיים, נצח, אינסוף, שלמות. אך מה מהפנט את המהמר הכפייתי בסיבובו של הסביבון – או של תואמתו הרולטה? כדי לענות על כך נתחקה אחר הדינמיקה של התמכרות להימורים. המהמר פועל כמי שכפאו שד. זהו שד התובע תלות מוחלטת וריצוי עונש על פשעים לא מזוהים, עד כדי הקרבת חייו. אלא למראית-עין, התנהגותו של המהמר עשויה להיראות רציונלית, כפי שמציעים כמה מחקרים.

סביבונים מזכוכית

סביבונים מזכוכית

לפי מחקר שנערך בסוף שנות התשעים, התמכרות להימורים מאפיינת גברים יותר מנשים, והמתמכרים מאופיינים במספר תכונות: אינטליגנציה גבוהה מן הממוצע; תחרותיות; וצורך עז בריגושים. המחקר מצביע על כך שדפוס ההתמכרות מתפתח בשלבים:

ניצחון התחלתי: בשלב זה המהמר מנצח ומשתכנע בהדרגה ש-'יש לו את זה', אלת המזל (או ההשגחה הפרטית) נמצאת לצדו. שלב זה מזין הימורים נוספים בסכומים גדלים והולכים, עם התגברות מיומנותו של המהמר המתחיל; מנהלי בתי קזינו מכירים היטב את הדינמיקה הזאת ומזינים את השלב הזה, שיוליד עבורם לקוחות לכל החיים.

הפסד: המהמר מתחיל להפסיד באופן סדרתי, ומתחיל לרדוף אחר עוד ועוד הזדמנויות להשיב את כספו האבוד בהימורים נוספים. החובות נערמים והמהמר מתחיל ללוות: מן הבנק, מחברו הטוב, ממשפחתו. כל הלוואה שניתנת לו נחווית כמו ניצחון בשלב הקודם.

מניפולציה: המהמר השקוע בחובות הגדלים בטור הנדסי מסתיר, משקר ומתמרן את הקרובים לו על מנת להיחלץ ממצוקתו הכספית. סכסוכים מרים, פיטורין וגירושין הם תופעות שכיחות בשלב זה.

ייאוש: כעת המהמר משקיע את כל מרצו בהשגת מבוקשו, תוך שהוא מוותר על שרידי דרך-ארץ שעוד התקיימו בו בשלבים הקודמים. הסתבכות עם נושים, בריחה מן הארץ והתאבדות מאפיינות שלב זה.

למה המהמר עושה את זה לעצמו (ולסביבתו)?

במסכת סנהדרין כד, ב, נאמר כי "משחקים בקוביא פסולים לדון ולהעיד". הטעם הוא ש"אינן עסוקים ביישובו של עולם"; כמובן, הם עסוקים ביישוב חובותיהם, בדרך ל'מכה' המדומיינת הבאה. אולם מבט נוקב יותר בתופעת ההימורים הכפייתיים יגלה מניע אפל להתנהגות זאת, מניע החומק מעיניהם של רוב החוקרים תופעות אלה. בתנ"ך הפסיכיאטרי, מדריך האבחנות הסטטיסטי DSM, משווים בין התמכרות להימורים לאלכוהוליזם.

בהקשר זה נפנה לדו-שיח שמקיים גיבור ספרו של סנט-אכזופרי, הנסיך הקטן, על כוכבו של השיכור: "מה מעשיך כאן? שואל הנסיך. אני שותה, עונה השיכור. ולמה הנך שותה? מוסיף הנסיך לשאול. אני שותה כדי לשכוח, עונה השיכור. מה לשכוח? שואל הנסיך. לשכוח חרפתי, עונה השיכור. וחרפתך מהי? מבקש הנסיך לעזור לו; חרפת השתיה! אומר השיכור ומשתתק".

לא רק הנסיך הקטן נבוך לנוכח תשובה זו. כל מי שניסה אי-פעם לעזור למכור לאלכוהול, או לסמים, או להימורים, מוצא עצמו תוהה ומבולבל נוכח התנהגותו ההרסנית וחסרת הפשר של אדם נבון. אולם התיאוריה הפסיכואנליטית יכולה לספק תובנה כלשהי למצב עניינים מוזר זה: אמונתו היוקדת כביכול של המהמר בכך שירוויח הון אינה אלא מסווה לידיעתו החבויה בעמקי תת-הכרתו כי המהמר נדון להפסיד. חרפתו של השיכור אינה חרפת השתייה, כפי שהוא מנסה לומר לעצמו, כי אם חרפה אחרת, סמויה: הצירוף של בושה ואשמה לא-מודעות, כתוצאה מטראומה. כמו המשורר היידי איציק מאנגער שהעיד על עצמו כי הנו נוח שלאחר המבול, השותה כדי לשכוח את חרפת הישרדותו לאחר מות חבריו ומשפחתו בגיא ההריגה הגרמני. ודוק: מאנגער מעיד על עצמו באומץ שהמכור להימורים אינו מסוגל לו: החשיבה המאגית כי הנס הגדול יקרה עכשיו, הכוח הדוחף אותו להחריב את חייו לטובת הסיכוי המדומה להתעשר, אינם אלא הסחות-דעת מכאב עמום ונורא.

התמכרות להימורים ניתנת לטיפול, בתנאי שהמהמר שואף באמת ובתמים לשקם את חייו. יבנו להם אילי-הון בתי קזינו; החכמים יידעו לשמור נפשם ולייחד את המשחק בסביבונים לחג האורים.