Image Image Image Image Image Image Image Image Image Image
Scroll to top

Top

תורת הצמצום הקריאטיבי

תורת הצמצום הקריאטיבי
גיל סלוביק
  • כ״ט בתשרי ה׳תשע״ה (אוקטובר 23, 2014)
  • http://thegrinder.co.il

אין דבר שמפחיד יותר איש קריאייטיב מאשר אמירה כמו: "היום – כתוב על מה שבא לך". למה? כי כאשר האפשרויות הן בלתי מוגבלות קשה מאוד למקד את החשיבה. אנשי קריאייטיב, בדומה לילדים המחונכים מחדש על ידי הסופרנני, מבקשים גבולות. ככל שתצמצמו יותר את מנעד החשיבה שלנו – נצליח ביתר קלות למצוא פתרונות קריאטיביים. כשעדשת המצלמה צרה יותר, אנחנו מחויבים להתבונן במטלה מקרוב, ולהיות מאוד מדויקים בפיצוח שלה. עדיף לנו לכתוב על "פרק י' במלכים א'" מאשר על "משהו שקשור לתנ"ך".

זו הסיבה שמבין שלל המיצגים בתצוגת הקבע של מוזיאון היכל שלמה תפסה את עיני דווקא היצירה הזו, של האמן ויקטור ליפקין, שעלה לישראל מרוסיה בשנת 1991. שם היצירה "לכל הרוחות", כנראה משחק מילים של הסלנג המתכתב עם ארבע רוחות השמיים.

למה? כי היא מפגישה אותך, כמתבונן, עם שאלה מאוד ישירה וממוקדת: מה היית לוקח אתך? לו היית מחויב לארוז את היקר לך במזוודה אחת קטנה ולנדוד – מה החפצים שהם הכי אתה? שבלעדיהם תרגיש משהו חסר.

ומי יותר מהעם היהודי הנודד התמחה בשאלה הזו באופן הפרקטי ביותר, ולא כחלק ממשחק החברה "מה היית לוקח אתך לאי בודד"?

אז מה אתם הייתם לוקחים אתכם במזוודה היהודית שלכם? ב"לכל הרוחות" בחר האמן להציג פמוטי שבת, שקית תפילין וטלית. אני לא בטוח שאלה החפצים שאני הייתי מכניס למזוודה שלי לו היו נותנים לי חמש דקות להתארגן ולברוח. קשה מאוד להשיב על שאלה תיאורטית כזו, הנוגעת לרגע בו בסופו של דבר פועלים על פי אינטואיציה.

בדרך כלל, כאשר ניצולי שריפות נשאלים מה הכי חסר להם, על איזה אובדן הם הכי מבכים, הם יענו: אלבומי תמונות. לא טלוויזיית ה 54 אינץ' המהודרת, לא האייפון S5 ולא הספה שעוצבה בידי המעצב המקראי הנודע בצלאל בן נטוצי ועלתה כמה משכורות חודשיות. אלבומי תמונות ששוויים הפיזי נמוך יותר אפילו מארוחה עסקית בקופיקס. למה? כי התמונות משקפות ערך רגשי שלא ניתן לשום בכסף. משהו בחפצים המודפסים האלה משקף חלק בנשמה שלך – שיצא החוצה והתגשם בחפץ. נשמע קצת הארי פוטרי? אולי.

אז – מה אני הייתי לוקח איתי? שאלה מצוינת. אני מניח שבכל יום הייתי נותן תשובה אחרת ושבפועל – בעת סכנה, הייתי בוחר חפץ אחר לחלוטין. כיוון שאני כותב שורות אלה לאחר שהעברתי שיעור בספר מלכים ' (פרק יא') בפני קבוצה מעורבת של דתיים וחילוניים אוהבי תנ"ך, אני חש שזה מה שהייתי לוקח איתי במזודה היהודית שלי:

מוזר, הא? חייבים להסביר: הקונקורדנציה ה"חדשה" הזו נרכשה על ידי לפני כמעט 20 שנה, למרות שבבית הורי כבר היתה קונקורדנציה אחרת. הימים ימי ישיבת ההסדר, ואני מגלה מחדש את עולם התנ"ך. מהמקצוע היחיד שהיה יותר שנוא עלי מ"חינוך גופני", הפך התנ"ך לחלק מהותי מחיי, והכל בזכות "קבוצת קריאה" חצי סודית בפרקי התנ"ך. רכישת הקונקורדנציה, בה השתמשתי להשוואות מילוליות בין סיפורים תנכיים, סימלה אצלי מהפך מחשבתי, חיבור מחודש למשהו מאוד יהודי בנפש שלי, ולמרות שאוכל לרכוש קונקורדנציה בכל מקום – את זו אני שומר קרוב ללב.

צילום: גיל סלוביק