Image Image Image Image Image Image Image Image Image Image
Scroll to top

Top

מסע תענוגות אל קינג ג'ורג' 58

מסע תענוגות אל קינג ג'ורג' 58
ד"ר ענת חן
  • י״ג באב ה׳תשע״ד (אוגוסט 9, 2014)
  • http://www.hechalshlomo.org.il/

מצומת האיקסים ועד כיכר פריז: כמה זמן לוקח להגיע לקינג ג'ורג' 58?

 קפה ומאפה ב19.90, קפקא בחמישה שקלים, בדרך לקינג ג׳ורג׳ 58

יום חול, שעת בוקר מוקדמת, אפילו טליתא עוד לא קמה. אני יורדת בתחנת האוטובוס ברחוב קינג ג׳ורג׳. קר. עוברת מהר את הכיס אויר שנמצא מאחורי בניין המשביר. בכיכר הסוס חוצה את הצומת. המטרה? ״אינגליש קייק״ (קינג ג׳ורג׳7). לפני שפתחו קופיז במדרחוב הייתי קונה שם קפה ומאפה ב19.90. עכשיו מתחילה ההתלבטות. האם להמשיך במדרכה הזאת ולעבור ליד חלון הראווה המעוצב והמושקע של ״נעמה בצלאל״ (קינג ג׳ורג׳) או לחצות שוב לצד השני ולעבור ליד חלון הראווה המושקע והמעוצב של ״נעמה בצלאל עודפים״ (קינג גורג 26)? אם נשארים בצד הזה יש גם סיכוי לחגורת עור יפה (קינג ג׳ורג׳ 31) ואולי כבר הוציאו ספרים משומשים לרחוב (קינג גורג׳43) ואפשר יהיה למצוא את המשפט של קפקא בחמישה שקלים? ליד בית אביחי (קינג ג׳ורג׳44) יפרסמו את התוכנית של השבוע. אולי אצליח גם הפעם לפספס משהו מעניין. כמה שונה טיול הבוקר הזה מהטיולים ההם, של הילד ושני הוריו שהיו פוסעים כאן ממש בשבתות אחר הצהריים בדרכם לעבר שכונת תלפיות? כמרחק האור מהחושך. עד כדי כך.

״דממה מגרה, צופנת סוד״

תעצמו עיניים. תדמיינו לכם. שבת בצהריים. ירושלים מנומנמת. משפחה בת שלוש נפשות. עמוס עוז, בן יחיד, ושני הוריו. צועדים משכונת כרם אברהם אל בית הדוד והדודה שבתלפיות. מרחק של שבעה קילומטרים לערך. עוברים דרך רחביה. מגיעים לרחוב קינג׳ ג׳ורג׳:

״דממה שונה, מגרה, צופנת סוד, שרתה על רחוב קינג ג׳ורג׳ הריק בשבת בשתיים וחצי בצהריים, דממה חוצלארצית כזאת, אכן דממה בריטית, כי רחוב המלך ג׳ורג׳, ולא רק בגלל שמו, הצטייר לי בילדותי כמין שלוחה של העיר המופלאה לונדון..״ (עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך, עמ׳ 52)

כך נפתח אחד התיאורים היפים ביותר בספרות העברית אודות רחוב ירושלמי. עמוס עוז, בספרו האוטוביוגרפי ״סיפור על אהבה וחושך״ מתאר את ההליכה השקטה, אולי אפילו הטעונה, בכל שבת שנייה מבית ילדותו אל מחוזות אחרים שהשפיעו מאוד עליו ועל יצירתו. המשפחה צועדת לבית הדודה ציפורה והדוד יוסף. פרופסור דוקטור יוסף קלוזנר. הם חייבים להגיע לא לפני השעה ארבע (על הדלת של פרופסור קלוזנר כתוב: נא להימנע מביקורים בין שתיים לארבע) הדרך ארוכה ויש זמן להתבונן היטב ולחשוב:

״כאן בקינג ג׳ורג׳ לא היו מרפסות מתפוררות ולא תריסים בלויים… לשתי גדות הרחוב הייתה כאן חזית מתמשכת, מעונבת, מתנשאה וגם דיסקרטית אשר דלתותיה וכרכוביה וחלונותיה עוטי וילונות המלמלה כולם אומרים עשירות, כבוד, קולות נמוכים, אריגים משובחים, שטיחים רכים, גביעים עדינים ונימוסים דקים. לפתחי הבניינים נקבעו שלטי זכוכית שחורה של לשכות עורכי דין, מתווכים, רופאים, נוטריונים, מיופי כוח וסוכנים מורשים של פירמות זרות ונכבדות…״ (עמוס עוז, שם, שם)

טליתא קומי / טליתא נומי

אחרי התיאור הכללי של האוירה ברחוב קינג ג׳ורג׳ מתמקד המספר בנקודות ציון חשובות לאורכו: ״היינו חולפים בדרכנו על פני בתי טליתא קומי (אבא אהב להסביר את פשר השם הזה, כאילו לא הסביר כבר לפני שבועיים ולפני חודשיים ואמא אהבה לומר לו: די אריה, שמענו, עוד מעט כבר טליתא נומי מרוב ההסברים שלך).

ועל זה נאמר ניבאה ולא ידעה את אשר ניבאה. או אולי דווקא כן. כל ירושלמי מכיר היום את השלט ״טליתא קומי״ שנמצא על צומת הרחובות קינג ג׳ורג׳ והלל, ממש לפני רחבת המשביר לצרכן. מה משמעותו? בעבר היה כאן בית יתומות לנערות נוצריות (עד 1980) ששמו מבוסס על סיפור מהברית החדשה: מסופר על ישו שהביאו לפניו ילדה בת שתיים עשרה שנפטרה ממחלה קשה והוא הצליח להקים אותה לתחייה כשאמר לה את המילים ״טליתא קומי״. המילה טליתא בארמית פרושה ילדה קטנה.

האב הקפדן והמלומד חוזר שוב ושוב על ההסבר של השם ״טליתא קומי״. הם עוברים ליד בית היתומות מדי שבועיים וכנראה הצורך להסביר וללמד, שבולט בדמות האב לכל אורך הספר, גובר עליו והוא משמיע את דבריו. בין האב והאם שורר מתח כאשר היא משתיקה אותו. האם לא נעים לה לשמוע את ההסבר? כנראה. האם הרגישה והדכאונית תשים קץ לחייה כעבור מעט מאוד שנים כאשר עמוס רק בין שתיים עשרה שנים, עוד לפני הבר מצווה, בדיוק כמו גילה של הילדה מהסיפור. בכך היא תהפוך אותו ליתום והוא יישלח להיות ילד חוץ בקיבוץ, מעין ״בית יתומים״ בורגני של התקופה ההיא. אם קוראים את השורות הללו בעיניים של מספר יודע כל אז יש להם משמעות כפולה: ״עוד מעט טליתא נומי מרוב ההסברים שלך״. עוד מעט, אומרת האם, טילתא היקרה תעצום את עיניה כי קשים לה החיים לצד ההסברים הבילתי פוסקים שלך והיא תיכנס לתרדמה עמוקה מאוד. ולא יהיה מושיע שיוכל להציל. נס לא יקרה לה.

המקום ״טליתא קומי״ הפך להיות ציון דרך חשוב ברחוב קינג ג׳ורג׳ ואפשר לשמוע אנשים אומרים ״ניפגש ליד טליתא קומי״ אך יותר מכל הוא הפך בספרות ובשירה העברית לסמל לאי התרחשותו של נס. האובדן של האמונה בניסים גלויים או סמויים הוא נושא משמעותי בשירת נתן זך:

״טליתא קומי, אני מבקש

את אדם אינטליגנטי, קומי

אולי טעיתי, ודאי לי שלא ראיתי, זמן רב עבר מאז. קומי.

לא לכך נתכונתי, כן, אולי

אני מודה. אבל קומי.

טליתא קומי…״

המשורר אומנם מבקש יפה אבל טליתא, כמו האם בסיפור שלנו, לא קמה יותר.

השעה שלוש מתקרבת והרחוב הארוך עוד לא נגמר: ״עברנו על פני בור שיבר ועל פני בית פרומין שבו עתיד להיות משכנה הזמני של הכנסת, על פני בית המעלות המתעגל, המבטיח לכל באיו את טעם תענוגות החומרה של נוי קפדני וחסכני, נוי יקי…ממשיכים ועוברים לפני בית הכנסת ישורון, לפני חצי הגורן רחבת הגרם של בנייני הסוכנות היהודית״.

והנה סוף סוף הגענו לקטע ברחוב שבו המספר היה צריך לתאר את בניין בית הכנסת הגדול ולידו בקינג ג׳ורג׳ 58 מתחם היכל שלמה ובו שוכן המוזאון המפורסם לאמנות יהודית וכו׳ וכו׳ אלא שמיד אחרי הסוכנות היהודית (פינת קק״ל) הוא עובר ל.. ״טרה סנטה״. למה מדלגים?

כמובן שבשנים ההם, סוף ימי המנדט הבריטי, בניין היכל שלמה כמו גם בית הכנסת הגדול לא היו קיימים עדיין. יקח עוד עשור לפחות עד שהתורם הנדיב וולפסון יתרום את הכסף והתוכניות לבנות בניין מפואר עשוי מאבן שיש ובעל כיפה מעוגלת תצאנה לפועל. עד אז כבר ייפסקו טיולי השבת הרגליים של המשפחה, עמוס עוז יעבור לגדול בקיבוץ והשכונה רחביה תשנה אט אט את פניה. זה הזמן, טליתא, להתעורר מהחלום.

לפעמים נראה כאילו כל מה שאני עושה זה לשבת בבתי קפה (עברי לידר)

לצד הכנסת, מוסדות הלאום, בתי הכנסת החשובים ושאר בניינים רמי מעלה קינג ג׳ורג׳ הוא גם רחוב של בתי קפה המהלכים קסם על הילד שמגיע מהשכונה האפרורית כרם אברהם. לא ארומה, קפה קפה או קופיז. בתי קפה. שהיו. פעם. כשהיו הולכים ל״עיר״ אפילו שכבר היו גרים בה ממילא. כשאנשים באמת ישבו בבתי קפה והרגישו כאילו הם בעולם אחר:

״מדי פעם היו הורי לוקחים אותי עמהם כשיצאו ״העירה״, כלומר לרחוב המלך ג׳ורג׳.. אל אחד משלושה או ארבעה בתי קפה חשובים שאולי הזכירו במשהו את בתי הקפה של ערי מרכז אירופה בין שתי מלחמות העולם: בבתי הקפה האלה עמדו לרשות האורחים עיתונים יומיים בעברית ובלועזית, מושחלים על מקלות ארוכים, וכן מבחר ז׳ורנלים, שבועונים וירחונים בכמה לשונות…אל כל שולחן הסבו גבירות מטופחות ואדונים נשואי פנים שדיברו בינהם בקולות נמוכים״ (סיפור על אהבה וחושך, עמ׳ 463).

כאן מגיע תיאור נהדר של כוסות הקפה שצף בהם ״מלאך קצפת״, תה שהוגש בקנקני חרסינה ותופינים ממולאים ליקר. אבל תיכף ומיד חוזר המספר אל העיקר, הלא הוא המפגש החברתי עם כל המי ומי: ״בבתי הקפה האלה היו הורי נפגשים מפעם לפעם עם חוג אחר של מכריהם.. כאן התודענו עם אנשים יקירי סגולה כגון הדוקטור פפרמן שהיה ממונה על אבא בעבודתו… כגון המו״ל יהושע צ׳ציק שהגיע כפעם בפעם מתל אביב לביקור בירושלים..כגון פילולוג או היסטוריון צעיר ומבטיח.. וכן חוקרים ומלומדים ובהם אף עוזרי פרופסורים שעתידם נראה סלול לפניהם״ (שם, שם)

אבל לא הכל היה ורוד. מאחורי הישיבה בבתי הקפה והצעידה ברחוב קינג ג׳ורג׳ הסתתרה עצבות גדולה שהביא בסופו של דבר את האם לשים קץ לחייה בדמי ימייה. אחד הזכרונות האחרונים של עמוס עוז מאימו קשורים ברחוב שלנו. ״וגם את קולה המחויך אני זוכר עכשיו בדיוק. היינו ברחוב המלך ג׳ורג׳, אמי ואני, שלובי זרוע עברנו ליד המבנה שנקרא טליתא קומי בדרכנו לבניין טרה סנטה להוציא את אבא מעבודתו. השעה הייתה אחת וחצי בצהריים.רוח קרה מהולה בטיפות חדות של גשם נשבה מכיוון מערב… שלובי זרועות הלכנו אמי ואני בגשם, חלפנו על פני טליתא קומי ועל פני בניין פרומין שהיה משכנה הזמני של הכנסת, ואחר כך עברנו לרגלי בית המעלות. זה היה בתחילת השבוע הראשון של חודש ינואר 1952. חמישה או ארבעה ימים לפני מותה״ (עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך, עמ׳ 560).

לפעמים הדרך מתארכת

קורה לי שהדרך לקינג ג׳ורג׳ 58 מתארכת. זה בעיקר פונקציה של מספר החנויות הפתוחות שאני נאלצת לעבור. הנה הפקת אופנה קטנה שבה כל הפריטים הם מהמלתחה האישית שלי על טהרת הקינג ג׳ורג׳ בדרך מתחנת האוטובוס למוזאון היכל שלמה. תלוי באיזה צד של המדרכה בוחרים ללכת.

פריטים, אוסף פרטי

 

אוסף פרטי, שמלת וינטז׳, נעמה בצלאל עודפים, קינג ג׳ורג׳ 26

אוסף פרטי, שמלה: נעמה בצלאל עודפים, קינג ג׳ורג׳ 26

כיסוי ראש: הורביץ, קינג ג׳ורג׳ 6

חגורות עור: בלטאין, קינג ג׳ורג׳ 31