Image Image Image Image Image Image Image Image Image Image
Scroll to top

Top

הצעיף שהפך לטלית

הצעיף שהפך לטלית
קינג ג'ורג' 58

סיפורם של טלית קטן וכיפה של אסיר ציון יוסף מנדלביץ

 

יוסף מנדלביץ נולד למשפחה יהודית מתבוללת בריגה שבלטביה בשנת 1947. בעקבות המגמה המובהקת של המשטר הקומוניסטי למחוק כל סממן דתי ולאומי, גדל מנדלביץ בלא שום ידע ביהדות. אך הוא בחר לעסוק בפעילות יהודית, שכללה לימוד עברית וחינוך יהודי – במחתרת, שכן סכנת חיים נשקפה למי שעסק בכך. בשנת 1966 הקים עם חבריו ארגון ציוני מחתרתי שגם הוציא עיתון בעברית. ב-15.6.1970 נעצרו מנדלביץ וחבריו בשדה התעופה הסמוך לסנט פטרסבורג כאשר ניסו לחטוף מטוס רוסי ולהטיסו לישראל (המבצע כונה "מבצע חתונה"). יוסף מנדלביץ נידון למאסר עולם ואחר-כך הומתק גזר דינו ולבסוף ישב 12 שנה. בתקופת המאסר התחזקה זהותו היהודית והוא התאמץ ככל יכולתו לקיים תורה ומצוות, למרות האיסור החמור ובסיכון עצמי עצום.

וכך מספר מנדלביץ על הכיפה:
"כיפה אמנם לא שייכת למצוות התורה, אבל בחיי יש לה תפקיד נכבד מאוד, אולי מעבר לפרופורציות האמיתיות שלה. אנשים פשוטים כמוני תופסים את הצד החיצוני של הדבר לפני שמגיעים לפנימיות. מבחינה זאת בשבילי, יהודי מתבולל, הכיפה הייתה סמל מובהק של יהדות.

…נעצרתי יחד עם חברי. התחילו חקירות ולחצים. אחד החוקרים ניסה ללחוץ עלי מצד לא צפוי. הוא חזר ואמר לי פעמים רבות: 'אתה סתם מדמיין לעצמך שאתה יהודי. באמת נולדת מאם יהודיה. אבל מה יש לך מיוחד. אתה כמוני – דובר רוסית, מתנהג כמו כולם וגם נראה כמו אחד מאתנו. תעזוב את השטויות האלה, תחזור להיות חלק מהעם הרוסי'.

כך ניצבה לפני שאלת הזהות היהודית: אני צריך להוכיח לעצמי ולהם שאני יהודי. אחת התשובות הקרובות שמצאתי לזהותי הייתה הכיפה. מכיוון שכיפה לא הייתה לי בדרך הטבע בכלא, עשיתי משהו מאולתר: לקחתי מטפחת אף, קשרתי קשרים מארבע כנפותיה ושמתי על הראש. כך, בעזרת הכיפה, התחילה דרכי לתורת ישראל. לכן הכיפה איננה אצלי פריט דתי אלא חוליה מקשרת שהוציאה אותי מבור תחתיות של יאוש והתבוללות… [במשך הזמן] תפרתי כיפה מחתיכות בד שגזרתי ממכנסי אסירים… בגלל חבישת הכיפה כלאו אותי בצינוק וגם צמצמו את מנת האוכל שבלאו הכי הייתה מצומצמת.

לאסירים היה מותר לראות את קרוביהם פעם בשנה. גם אבי הגיע לפגישה ממרחק של כמה אלפי קילומטרים, בדרך לא דרך קראו לי למפקדה ואמרו שאם לא אסיר את הכיפה יבטלו את הפגישה. שקלתי את ההצעה אך לא הייתה לי דרך לסגת. הלוא אמרתי להם שכיפה חשובה לעם ישראל, והם רוצים להכריח אותי להוריד את הכיפה. ראיתי בכך ניסיון לפגוע בכבוד עם ישראל. סירבתי והפגישה בוטלה. כך נמשך הדבר עד יום פטירתו של אבי, כעבור שמונה שנים.

אפשר לשאול אם היה שווה להפסיד פגישה עם אבא תמורת הכיפה. התשובה היא חד-משמעית. הלוא הכיפה כאן היא סמל… החזקתי את הקו הקדמי של עם ישראל."

הטלית של מנדלביץ הייתה עשויה מצעיף צמר שאליו חיבר ציציות אשר הוברחו אליו בידי אסיר ציון אחר והוא הסתירן בגרביו. בשל אי-ידיעתו כיצד על-פי ההלכה יש לחבר את ציציות, הוא השחיל אותן אל הצעיף. כדי לא לעורר את חשדם של הסוהרים, היה מתעטף בטלית מתחת לבגדיו. טלית קטן זה שימש את מנדלביץ בכלא בשנים 1977–1981.

ב-1981 שוחרר יוסף מנדלביץ מכלאו בעקבות השתדלות נשיא הקונגרס היהודי וזכה להגשים את חלומו לחיות כיהודי בישראל.

 

יוסף מנדלביץ אוחז בטלית הקטן

יוסף מנדלביץ אוחז בטלית הקטן