Image Image Image Image Image Image Image Image Image Image
Scroll to top

Top

'הכר נא למי החותמת'- לשאלת זיהויים של חותם ירושלמי ושל יוצרו

 

אמנות עממית מתאפיינת, בין השאר, בכך שנוצרה בידי אמנים ששמם אבד, לעיתים, עם השנים. יצירות אמנות עממית רבות שהשתמרו בימינו הינן יתומות ויוצריהן נותרו עלומים. גם כאשר נזכר מעלי דפי ההיסטוריה שמו של אחד מבעלי המלאכה, יש ויקשה לזהות את יצירותיו אפילו אם הן קיימות בפועל באחד מהמוזיאונים או האוספים הפרטיים ברחבי העולם. רק לעתים רחוקות ניתן להתאים בין יוצר עממי לבין יצירתו. כזה הוא המחקר שלפנינו.

חותם

במוזיאון "היכל שלמה" שבירושלים, השתמר אוסף מרשים של חותמות מהמחצית השנייה של המאה התשע-עשרה ומהעשור הראשון של המאה העשרים. מהם שהיו בשימושם של מנהיגי העדה הספרדית בירושלים ושל מוסדותיה הרוחניים והגשמיים. בין יתר החותמות, מתהדר המוזיאון בחותמיהם של ה"חכם באשי" ו"הראשון לציון" הרב אברהם אשכנזי (כיהן בשנים 1869-1880), ושל שניים מהרבנים הראשיים שבאו אחריו: ר' יעקב שאול אלישר, המכונה היש"א ברכה (1893-1906) ור' אליהו משה פאניז'יל (1907-1909). חלק מהחותמות שבאוסף, שנקראו "גושפנקא דמלכא" [חותם המלך], הופקו על ידי השלטון העות'מאני בתורכיה ונשלחו ארצה, על מנת לתת משנה תוקף לבחירתם של הרבנים הראשיים. חותמות אחרים נוצרו בירושלים בידיהם של אמנים מקומיים.

 

 

חותם 'אנשי ועד כוללות הספרדים' משנת 1861,  על רקע אוסף חותמות העדה הספרדית

 

חותם "אנשי ועד כוללות הספרדים" נראה כיוצא דופן הן מבחינת נוסח הכיתוב התקיף שבו והן מבחינת טכניקת העשייה שלו, המשלבת שני סגנונות. בראש החותם נחקק ציטוט חלקי מתוך תהלים קל"ז, ו': "אעלה את ירושלם על ראש". הפסוק תחום בתוך מסגרת סוגריים היוצרת מעין מדליון בראש החותם, ובו שם העיר בהבלטה. כך ביקשו פקידי העדה לבטא בדרך סמלית את מקומה של ירושלים בראש מעייניהם. בהיקף החיצוני נחקק כיתוב בין שתי שורות. בשורה הראשונה נכתב: "חותם אמת מאנשי ועד כוללות הספרדים יצ"ו [ישמרם צורם ויחיהם]" ובשורה השנייה מופיע המשך המשפט "אשר כל ענייני הכולל נחתכים על פיהם". הכיתוב נעשה בטכניקה המכונה "לבן על גבי שחור". כלומר, בעת הטבעת החותם, המילים בולטות בלבן על פני רקע כהה.

במרכז החותם מופיע דגם מקובל של הכותל המערבי. מעליו חמישה ברושים, משני עבריו בתים, כיפת הסלע משמאל (בהטבעה), מימין מבנה המייצג, ככל הנראה, את "מדרש שלמה" ומתחתיו כיתוב המזהה את המקום כ"כותל מערבי". ממחקריו של חוקר האמנות היהודית, פרופ' שלום צבר, עולה כי מקורו של דגם הכותל המערבי שבחותם, במסורת אמנותית שמוצאה באיטליה ואשר הועברה לירושלים באמצעות הקהילות הספרדיות ברחבי האימפריה העות'מאנית. דגם זה, הפך בירושלים של המאה התשע-עשרה, למוטיב מקובל מאוד והוא מופיע על גבי מוצרי אמנות עממית נוספים, כגון גלופות דפוס, מפות לשולחן שבת, כתובות, קמעות ועוד. העיטור שבמרכז החותם עוצב בטכניקת "שחור על גבי לבן", שבה צורת הכותל בולטת בצבע הדיו על רקע לבן.

בתחתית החותם, נכתב בכתב רש"י "נתייסד בר"ח [בראש חודש] ניסן ש' [שנת] התרכ"א ליצירה", היא שנת 1861. מה אירע במועד זה שהצריך עשיית חותם חדש? באותו היום התמנה הרב חיים דוד חזן למשרת "הראשון לציון", כחודשיים בלבד לאחר פטירתו של הרב הראשי הקודם ר' חיים נסים אבולעפיה. הרב חזן נולד באיזמיר בשנת 1791, לאביו הרב יוסף רפאל חזן, מחבר שו"ת "חקרי לב", שכיהן אף הוא בתפקיד הראשון לציון בשנים 1818-1821. הרב חזן עלה לירושלים בשנת 1855 והתמנה למשרת אב בית דין. עם כניסתו לתפקיד הראשון לציון ביצע חילופי גברי בהנהגת הכולל. הוועד החדש שמינה התבקש לשמור על חזקתם של הספרדים בשחיטת הבשר אל מול דרישות האשכנזים לקיום שחיטה עצמאית, וכן להיות אמון על פריעת החובות הכבדים שרבצו על הנהגת הכולל. הוועד פעל לצד החכם באשי ומנה, בדרך כלל, שלושה פקידים, שלושה משגיחים ושלושה ממלאי מקום. ההיסטוריון ד"ר מורגנשטרן מציין, שהמסר התקיף שנבחר לחותם החדש, מלמד על מאבקי כוח בין אנשי הראשון לציון הקודם, הרב אבולעפיה, לבין אנשי הרב חזן שזה עתה נבחר. קרוב לוודאי, שהניסוח התקיף הוכתב על ידי המנהיגים החדשים, שתבעו את סמכותם על מוסדות העדה. ואכן ניתן למצוא את הטבעת החותם על מסמכים בעלי חשיבות ראשונה במעלה, כגון על כתב מינוי לשד"ר שלמה יצחק ב"ר יוסף יום טוב מיוחס שיצא לאסוף תרומות בצפון אפריקה בשנת 1864, או על גבי טופס שליחות מודפס לר' אריה לייב ב"ר אהרן הכהן, שנשלח לאמריקה בעקבות מגיפת הכולרה ("חולי-רע" בלשון הימים ההם) שפקדה את העיר בשנת 1866.

אין ספק שמפתח החותם גילה כשרון רב במלאכתו, אולם האם ניתן לדעת מי היה?

בשנים האחרונות חלה התעוררות בעיסוק בפנקסי החשבונות של העדה הספרדית בירושלים מהמאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה. לשם דוגמה, נזכיר את עבודת הדוקטורט של יאלי השש, שעסקה בניתוח כלכלי של פנקס חשבונות מהשנים 1851-1880. הפנקס שנחקר על ידה, נמצא כיום  בספרייה הלאומית והוא מכיל  אלפי רשומות של פעילות כלכלית ענפה המתפרסת על פני שניים וחצי עשורים. הרישום נעשה, בדרך כלל, לפי סדר כרונולוגי, כך שניתן לבדוק האם ישנה התייחסות כלשהי לחותם, בהתאם לתאריך יצירתו. ואכן בניסן תרכ"א נרשם תשלום בסך 300 מטבעות ששולמו ל"האשכנזי מחוקק" בעבור "חותמות חדשים לעט"ר [לעטרת ראשנו] חיים דוד חזן נר"ו [נטריה רחמנא ופרקיה, ישמרהו הרחמן ויפדהו]  ולהועד הע"י [ה' עליהם יחיו]". התאריך הזהה המופיע הן על גבי החותם והן בפנקס החשבונות, וההתאמה ביעד החותם, מאפשרים לנו לזהות את יוצר החותם זיהוי וודאי.

ה"אשכנזי המחוקק" או "יצחק אשכנזי אל מחוקק", כפי שנזכר במקום אחר בפנקס, אינו אלא ר' יצחק פ"ח רוזנטל, שעסק בפיתוחי חותמות. מספרו של מורגנשטרן "בשליחות ירושלים" העוסק בבני משפחת פ"ח-רוזנטל, עולה כי ר' יצחק פ"ח נולד בווילנה להוריו ר' שלמה ובת-שבע בשנת 1803 (עפ"י פ' גרייבסקי, ב"זכרון לחובבים הראשונים" חוברת א',  נולד כבר בשנת 1789). בהיותו בן שבע עלתה משפחתו ארצה, במסגרת עליית תלמידי הגר"א. ראשית התיישבו בצפת ואחר כך באו לירושלים והיו ממייסדי הישוב הפרושי בעיר. ר' יצחק פ"ח פעל בשליחות הקהילה הפרושית, שימש כמתורגמן הכולל והיה בא כוחו של משה מונטיפיורי בהקמת שכונת "משכנות שאננים". למחייתו עסק בחריטה על גבי תשמישי קדושה ובפיתוחי חותמות, מקצוע שעבר במשפחתו בירושה. היה מקורב מאוד לעדה הספרדית: נהג ללבוש כמותם, יצא כשד"ר מטעמם ואף השיא חלק מנכדותיו למכובדים ספרדיים. נפטר בי"א שבט תרמ"ו (1886) ונקבר בהר הזיתים. על מצבתו נחקקה מלאכתו "בפתוחי חותם בחיים חיותו" למזכרת עולמים. על שמו רחוב "פיתוחי חותם" בשכונת "שמואל הנביא" בירושלים.

 

מצבת יצחקר יצחק

ר' יצחק בעל "פיתוחי חותם"                                                              מצבת ר' יצחק פ"ח בהר הזיתים 

(התצלום באדיבות הרב מרדכי מוטולה ועמדת המידע בהר הזיתים)

מורגנשטרן הציג בספרו מספר הטבעות חותם שהיו בשימוש הכוללים האשכנזים בירושלים במהלך המאה התשע-עשרה ושקיימת לגביהם סבירות גבוהה שנעשו על ידי אמנים מבני משפחת פ"ח.  גם כותב שורות אלה הציג במקום אחר (עתמול 234) את הטבעת חותמו של הרב חיים דוד חזן שנעשה אף הוא על ידי ר' יצחק פ"ח. אולם ייחודו של חותם "אנשי ועד כוללות הספרדים" בכך שלא רק הטבעתו השתמרה אלא שהחותם עצמו קיים באוספי מוזיאון "היכל שלמה". זאת ועוד, בניגוד למוצרי אמנות עממית רבים אחרים שלא ידוע מי עשאם, הרי שבמקרה שלפנינו ניתן ל"הכיר למי החותמת" בשני מובנים: ניתן לזהות לאיזה מוסד השתייך, ולא פחות חשוב מכך, ניתן לדעת מי היה מפתחו.

שלט רחוב

 

 

 

 

שלט רחוב "פיתוחי חותם" בשכונת שמואל הנביא בירושלים

 

ברצוני להודות לד"ר אריה מורגנשטרן על הערותיו המחכימות ולצמרת-רבקה אביבי (אבורביע) על הסיוע בעריכת הכתבה.

 

ביבליוגרפיה נבחרת:

  1. פ' גרייבסקי, "הרב ר' שלמה פח ז"ל", זכרון לחובבים ראשונים א' (תרפ"ז), עמ' 17-20.
  2. ר' גפני, "חתימה קהילתית: חותמות בתי כנסת בארץ ישראל בעת החדשה", אריאל 215 (תשע"ז), עמ' 134-158.
  3. א' מורגנשטרן ור' וינגרטן, בשליחות ירושלים: תולדות משפחת פ"ח רוזנטל 1816-1839, ירושלים תשמ"ז.
  4. א"י מזרחי-צורף, "'גושפנקא דמלכא': חותמות הראשונים לציון באמצע המאה ה-19", עת-מול 234 (תשע"ד), עמ' 9-12.
  5. ש' צבר, "הכותל המערבי באמנות היהודית במהלך הדורות", אריאל 180-181 (תשס"ד), עמ' 78-104.

 

 

 



לכתבה הבאה

זוהי הכתבה החדשה ביותר באתר