Image Image Image Image Image Image Image Image Image Image
Scroll to top

Top

הבת מיצווש ורב החובל

הבת מיצווש ורב החובל
אפרת כלאף
  • י״ח באב ה׳תשע״ד (אוגוסט 14, 2014)
  • http://www.hechalshlomo.org.il/

"אני לא מבינה את המילים האלו" אומרת ליאת.

אנחנו עומדות בבית הכנסת "רננים" שהיה פעם בית הכנסת של הרבנים הראשיים, בקומת הקרקע של בניין היכל שלמה. היא אוחזת את מכתבו של גבאי קהילת פאדובה לרב החובל של האנייה "דורית". באנייה הזו הובילו ארונות קודש מאיטליה לישראל, בפרויקט גדול בשנות החמישים של המאה הקודמת. אחד מארונות הקודש הללו ניצב ממש מולנו.

אנחנו בחזרה הגנרלית ל'בת-מיצווש'. ליאת הולכת להיות מדריכה ליום אחד: היא כבר הייתה כאן לסיור מקדים ובחרנו ביחד את המוצגים אליהם היא מתחברת, את המסלול, כמה זמן להקדיש לכל תערוכה, היכן כדאי להצטלם עם החברות והכי חשוב: איפה יהיה הכיבוד… היא קיבלה את החומר הכתוב על המוצגים וכבר שיננה אותו בבית. עכשיו, שבוע לפני היום הגדול, היא חוזרת שוב על הכול, מוודאת שהיא יודעת, שלא מתבלבלת, שלא יהיו פדיחות… אמאל'ה.

גם בשבילנו, הצוות, מדובר במשימה: לכל כלת שמחה (או חתן) מתאים סיור אחר. יש שמתביישים, או חוששים לדבר מול קהל, יש שרוצים את החדר הזה ואת התצוגה ההיא ואת תצפית הגג ואת המוצג ההוא- כי הכל, הכול מעניין! ואז צריך לחשוב גם על הסבלנות של האורחים. בדרך כלל גם לאמא או לאבא יש מה לומר ואנו מגלים שבאירוע הזה באנו בעצם להגשים חלומות של כמה אנשים במקביל.

חגיגת בת המצווה במוזיאון צברה תאוצה לאחרונה, חברה מביאה חברה – כנראה הן עוברות כאן חוויה אישית משמעותית. לכלת השמחה יש הזדמנות להשמיע את קולה, להיות במרכז הבמה ובסופו של דבר גם לחוות סיפוק- התחושה הנעימה שמגיעה לאחר הכנה והשקעה, כשזה "היה מקסים – כי עבדתי על זה", חוויה חדשה לילדה בת שתים עשרה שעד כה הייתה נטולת עול או אחריות, אבל עכשיו היא בוגרת ויכולה.

כל הדברים האלו עוברים לי בראש כשאני קוראת יחד עם ליאת את המכתב לרב החובל. אני פתאום מבינה שהבחירה של ליאת לקרוא את המכתב הזה היא מעשה אמיץ. כן, ערכים וזהות יהודית שורשית, כן, מדריכה צעירה וחיננית, כן סבתא תתרגש עד דמעות, אך המילים היפות של מיכאלאנג'לו רומאנין-יאקור, ראש הקהל בקהילת פאדובה (שרבה היה  הרמח"ל- רבי משה חיים לוצאטו, מחבר ספר "מסילת ישרים") : " אנו נפרדים בצער מכלים קדושים אלה, משום שבמשך דורות רבים הם ראו את כל המוצאות את קהילתנו, ובייחוד שנפשותינו נתקשרו בהם..."  הן פשוט ג'יבריש לילדי הפייסבוק והטאבלט של היום. בהדרכה שלה יש ניסיון לגשר על פער עצום בתודעה, בשפה, בסגנון- ולהתחבר שוב למה שכל כך יקר לנו, משהו גדול שאנו מעבירים הלאה, מדור לדור.