Image Image Image Image Image Image Image Image Image Image
Scroll to top

Top

לא ידוע, לא ידוע? אלמנטרי, ווטסון

לא ידוע, לא ידוע? אלמנטרי, ווטסון
ד"ר ענת חן
  • ב׳ באב ה׳תשע״ד (יולי 29, 2014)
  • http://www.hechalshlomo.org.il/

מ"לא ידוע, לא ידוע״ ל״טוראץ סנט מרטין, 1897״ – על טיוב מידע מוזיאלי בעידן הדיגיטלי

כשהפרוכת שלפנינו הגיעה למחסני מוזאון היכל שלמה, מרים בליטנר לא עשתה גוגל. זה לא שמרים, הרשמת המיתולוגית של המוזיאון, עשתה דווקא ולבטח לא שהייתה רשלנית. בתקופה בה ישבה מרים ורשמה את הפריטים החשובים שהתקבלו לאוסף המוזיאון פשוט לא היה עדיין גוגל. האמת? גם לא אינטרנט.

הפרוכת, שהיא חלק מאוסף גולניצקי (אספן יודאיקה מחיפה, חסוך ילדים שתרם את האוסף הנדיר שלו להיכל שלמה), נרשמה בספר המלאי, בכתב יד נקי, קריא ומסודר וזכתה ל״כרטיס״ מסוג כרטיסי המלאי שכל מוזיאון המכבד את עצמו יודע שחשוב לשמור עליהם מאוד והם הופכים כיום להיות אוצרות נדירים בפני עצמם. את חלקם ניתן לקרוא ולנתח כאילו היו פרק מסיפור בלשי.

לא מתמצאת בזמן ובמקום: דרך ללא מוצא

אם נשים לב נראה שהמקום המיועד ל״ארץ המוצא״ בכרטיס הידני של הפרוכת נשאר ריק. וגם השדה שבו כתובה התקופה הוא תוספת מאוחרת, שנכתבה בהיסוס בעיפרון ולא בעט ולא על ידי הרשמת שכתבה את שאר הכרטיס. בכך הופכת הפרוכת הזאת להיות חפץ שניתן לכנות אותו ״לא ידוע, לא ידוע״. הכוונה היא לחפצים שהשדות שבהם נדרש מחקר מעמיק שלא תמיד גלוי לעין במבט ראשון (כמו צבע, מידות, חומר) נשאר פתוח וללא מידע משמעותי. בדרך כלל יש שני שדות אופיניים שמורגש בהם חוסר מידע: שדה תקופה ושדה מוצא. מה שמיוחד בפרוכת שלפנינו שגם המוצא וגם התקופה נמצאים כתובים, או יותר נכון רקומים על גבי הפרוכת עצמה. ואף על פי כן נושאים של ניהול ידע או עיבוד מידע לא היו אז בראש סדר העדיפויות וגם האמצעים שעמדו לרשות הרשמים על מנת להפיק את המיטב מהמידע שעל החפץ היו מוגבלים.

הרבה אנשים הספיקו לעלות במדרגות המפורסמות של בניין היכל שלמה מאז שמרים בליטנר כתבה את הכרטיסיות הידניות הנפלאות הללו. כיום, האחראית על האוסף והרשמת והמקטלגת של הפריטים היא מעין שריה. המעבר מכרטסת ידנית לקטלוג דיגיטלי באמצעות תוכנת מנ״א (במימון משרד התרבות) הוא לא רק מעבר טכני – אלא תהליך שבו נעשה עיבוד מידע וטיוב מידע. הפריטים לא מוזנים באופן אוטומטי אלא מקוטלגים אחד אחד מחדש והאתגר הגדול של מעין הוא למצוא את השדות הריקים ולמלא בהם תוכן.

פרוכת אנלוגית בעולם דיגיטלי: הפרוכת יוצאת למסע

נכון ליולי 2014 מקוטלגים במערכת הדיגיטלית 4000 פריטים השייכים לאוסף היכל שלמה. 25% מהם נושאים את הערך ״לא ידוע״ בשדה מוצא ו25% אחוז ״לא ידוע״ בשדה תקופה.

כשהגיעה תורה של הפרוכת שלנו לעבור מהכרטסת הידנית למערכת הממוחשבת התחיל תהליך של טיוב מידע. כאמור המפתח נמצא על גבי הפרוכת עצמה בכתובת ההקדשה. קריאה נכונה ופענוח של כתובות ההקדשה על גבי חפצי יודאיקה היא אחת הדרכים העיקריות למחקר באמנות יהודית. מכתובות ההקדשה ניתן ללמוד לא רק על אזורים גאוגרפיים בילתי מוכרים ועל חיי הקהילה אלא גם על מעמדות, קונפליקטים עם הסביבה הלא יהודית, מצב סוציו-אקונומי ובעיקר על יחסים משפחתיים, אסונות לא עלינו ועל סיפורי ניסים שלזכרם אנשים היו מקדישים תשתמישי קדושה לבית הכנסת.
וזו לשון כתובת ההקדשה: ״תרומה לה׳ מתנת נדיבי לב בקהילתינו הקדושה פה טוראץ-מרטאן שנת כי תרומה הוא לפ״ק״. בעיניו של מטייב המידע אין המדובר בסתם שורת הקדשה אלא בכתב סתרים שפענוחו יכול לזרות אור על הפרשה כולה. לא יאומן כמה הרבה מידע אפשר להפיק ממשפט אחד קטן. אם רק יודעים לקרוא אותו נכון.

ראשית נתחיל משם המקום. כבר כשמעין עשתה גוגל בעברית על השם ״טוראץ מרטאן״ היא קיבלה תוצאה של כמה מקורות שמתוכם ניתן להסיק שהמקום הוא בהונגריה. כשהבנתי שהאזור הוא הונגריה פניתי לאבא שלי, חיים גרוס, שהוא גם דובר השפה וגם מומחה לקטלוג ומיון מידע והוא התחיל בחקירה מאומצת. מסתבר שמדובר במקום שהיה תחת שליטת הונגריה רק זמן קצר אבל נמצא כבר משנת 1910 בשליטת סלובקיה ומכאן החיפוש עבר לשפה הצ׳כית. השם האמיתי של העיירה הוא ״טוראץ סנט מרטין״ על שם מרטין הקדוש מטור. מרטין מטור (317 עד 397 לספירה) נודע ביותר כבישוף של העיר טור בצרפת אבל הוא נולד בהונגריה ומקומות רבים בחבל ארץ זה קשורים בשמו של הקדוש לכנסייה הקתולית.

מה יעשו יהודים שגרים בעיירה ששמה הוא על שם קדוש נוצרי מפורסם והם רוצים לרקום את שם העיירה על פרוכת שתהייה תלויה בבית הכנסת מעל ארון הקודש שכנגדה הם מתפללים כל יום ביראה ובפחד? הדרך היחידה היא לנסות לשבש כמה שיותר את שם המקום. כמובן שאת המילה ״סנט״ לא כותבים על הפרוכת כלל. במקום ״הקדוש״ הנוצרי הקהילה היא המכונה קדושה. את השם של הקדוש עצמו הם לא כותבים ״מרטין״ אלא ״מרטאן״. נכון שרוקמי הפרוכת לא היו בלשנים וצורת התעתיק הנכון מהונגרית לעברית לא הייתה אחת הסוגיות שבה עסקו על בסיס יומי ובכל זאת יש פה לדעתי שיבוש מכוון ולא סתם ״טעות רקמה״ (על משקל ״טעות הקלדה״). היחס הדו ערכי שהיה ליהודים לגבי הסביבה הנוצרית שבה חיו משתקף היטב בכתובת הקדשה זו כמו גם בכתובות הקדשה רבות שנמצאות באוסף המוזאון.
מה אנחנו יודעים היום, בעידן גוגל, על העיירה ״טוראץ סנט מרטין״ שבזמן קבלת הפריט לאוסף אי אפשר היה לדעת? כשהנגישות שלנו למאגרי מידע אינטרנטיים היא בילתי מוגבלת ניתן בקלות להשלים את הפרטים החסרים. הנה למשל דף המידע אודות המקום מויקיפדיה בשפה הצ׳כית:

במקרה הזה לא צריך להסתפק רק בויקיפדיה שהוא מאגר נתונים ראוי לשימוש לצרכים של טיוב מידע אלא ניתן גם להצליב מידע עם מאגרים ממוחשבים אחרים. ממאגר נתונים המכיל מידע אודות בתי כנסת בסלובקיה כיום עולה שבית הכנסת של העיירה עדיין קיים והוא נראה כך.

גם מבדיקה של מאגר הנתונים וארכיון התמונות ביד ושם עולה שיש מספר יהודים שנולדו או שמצאו את מותם בעיירה זו. לפיכך ברור מעל לכל ספק שהיא הייתה קיימת:

שאלתי את מעין מדוע לדעתה בליטנר לא מילאה את השדה ״מוצא״ למרות ששם המקום כתוב על החפץ עצמו: ״נראה לי שזה אחד מהמקרים שבהם פריט שמגיע למוזיאון לא מקבל את מלוא תשומת הלב בקיטלוג כיוון שהוא לא מגיע בודד אלא ביחד עם אוסף שלם. אילו הוא היה מגיע למוזיאון לא תחת ״אוסף גולניצקי״ אלא כתרומה בודדת היו מקדישים לו יותר זמן. כשזה מגיע ביחד עם מאות פריטים חשוב לרשום אותם מהר ואז היחס האישי לכל פריט נעלם״. מעין מספרת שרק לאחרונה הועברו להיכל שלמה 200 פרוכות מרומניה. כשזה מגיע כקבוצה של פריטים הרבה מידע הולך לאיבוד במקום ללכת לעיבוד.

עיבוד מידע או איבוד מידע, או: איפה הבבא-בובה כשצריכים אותו?

אבל התעלומה היותר גדולה לגבי הקיטלוג של הפרוכת היא פענוח התקופה או יותר נכון השנה שבה הוקדשה הפרוכת לבית הכנסת. בכל מה שנוגע לרישום תאריך על גבי תשמישי קדושה פיתחו היהודים שיטה מיוחדת ויצירתית. כידוע ספירת השנים אצל היהודים שונה מהספירה הנוצרית. בעוד הנוצרים סופרים להולדת ישו היהודים סופרים את השנים למניין בריאת העולם. יש שני אופנים לציין תאריך עברי. עם תוספת ה׳ בהתחלה לציון 5000 שנה (התשע״ד) או בלי (תשע״ד). כיום אנחנו משתמשים בשיטה המקוצרת וכותבים רק תשע״ד. סוג כתיבה כזה נקרא ״לפרט קטן״ או בראשי תיבות פ״ק. כאשר אחרי ציון של שנה עברית כותבים את ראשי התיבות פ״ק (כמו במקרה של הפרוכת שלנו) הכוונה היא שיש להוסיף עוד 5000 שנה על מנת להגיע לתאריך המדויק מאז בריאת העולם.

אבל זה רק פרט קטן בפענוח כתובת ההקדשה הרקומה על גבי הפרוכת. השיטה היהודית לכתיבת השנים על גבי תשמישי קדושה מסתמכת על שני עקרונות: יש לבחור פסוק מהתנ״ך שקשור לחפץ או לפעולת ההקדשה של החפץ לבית הכנסת וצריך גם שבפסוק הזה תהיינה באיזה שהוא אופן אותיות מסוימות שביחד יתנו את מניין השנה העברית. את האותיות הללו רוקמים בצורה מיוחדת. אני אדגים את השיטה על הפרוכת שלנו:

על גבי הפרוכת כתוב כך: ״שנת כי תרומה הוא לפ״ק״. קודם כל ברור שמבחינת התוכן יש כאן פסוק שקשור לעצם העניין כיוון שהוא מדבר על תרומה. מבחינת האותיות הנדרשות שימו לב שמעל המילה תרומה ומעל האותיות הי וא׳ של המילה ״הוא״ יש גרש מעל כל אות. השיטה אומרת כך: עליך לקחת את כל האותיות שמעליהן יש סימן מיוחד ולחבר את הערך שלהם בגימטריה. במקרה שלנו האותיות המודגשות בגרש הן: ת, ר, ו, מ, ה, ה, א׳. אם נחבר את הערך הגימטרי של אותיות אלו נגיע למספר 657 (ת=400, ר=200, ו=6, מ=40, ה=5, ה=5, א=1 סה״כ 657). את המספר הזה יש להוסיף למספר 1240 שהוא המספר שנקבע לצורך המרת תאריכים (זה לא מספר אקראי אך לא כאן המקום להרחיב עליו. כל מי שרוצה לדעת איך מחשבים תאריכים יהודיים צריך לזכור אותו כדבר מוסכם). קיבלנו את השנה 1897. זהו התאריך המדויק הקשור בפרוכת שלנו. אלמנטרי, ווטסון.

איך תאריך נולד?

את החישוב של התאריך המדויק עשתה מעין כשהפריט עבר מהכרטסת הידנית למאגר הממוחשב. כעת במערכת המידע של המוזיאונים כתוב בשדה תאריך המספר 1897. ״אני לא יודעת למה מרים בלינטר לא עשתה את החישוב הזה והשאירה את השדה ריק״ כך מסבירה מעין ואומרת ״אבל מה שיותר מוזר הוא שמישהו הוסיף בעיפרון, כנראה בתקופה שאחריה את המספרים 1891-עד 1896 וזה כבר יותר בעייתי. קודם כל לא לוקח לעשות פרוכת חמש שנים וגם לא ברור לי מאיפה התאריכים הללו הגיעו. זה לא לפי החישוב של כתובת ההקדשה. מכל מקום עכשיו יש לפריט תאריך והוא כתוב במאגר הנתונים הממוחשב״.

יש לי אולי איזה שהיא השערה כיצד נולד התאריך שכתוב בכרטסת הידנית בעיפרון. כל צורת הכתיבה מעידה על היסוס. השימוש בעיפרון שניתן למחוק אותו בקלות והעובדה שלא כתבו שנה מסוימת אלא טווח של שנים מעיד לדעתי על העובדה שמי שרשם את המידע ידע משהו על השיטה המיוחדת לחישוב תאריכים אבל הוא לא היה בטוח בה עד הסוף. הוא בוודאי ידע שהשיטה מבוססת על גימטריה ובוודאי ידע על הצורך להוסיף 1240 בהמרת תאריכים. אחרת לא היה לו סיכוי להגיע לתאריך קרוב (אני משתמשת בלשון זכר כי כידוע נשים לא טועות). אבל לדעתי מה שהוא לא ידע זה איזה אותיות עליו לקחת מהפרוכת לצורך החישוב. האותיות של המילה תרומה היו ודאיות ונלקחו בחשבון. ההיסוס היה האם לקחת גם את האותיות ה׳ וא׳ מהמילה הוא. אם לא מחשיבים אותם אז מגיעים לשנה 1891 שהיא השנה הראשונה שרשומה בכרטסת בעיפרון. אם מחשיבים רק את האות ה׳ ולא את הא׳ מגיעים לשנה 1896. וכאן נכנס לתורת הקיטלוג הגורם האנושי. לעיתים קרובות אנחנו יודעים משהו או נדמה לנו שאנחנו יודעים. המידע נמצא בראש של האנשים והם לא רוצים לאבד אותו. ולכן כן היה חשוב לרשם להכניס את מה שהוא יודע באופן חלקי לתוך המאגר של הכרטיסיות אבל הוא השאיר לנו רמזים כבדים מאוד שנדע שהמידע לא מעובד מספיק (עפרון) ויש עדיין צורך בחישוב יותר מדויק ולא להישאר בטווח של שנים כי אין ספק שגם הוא ידע שפרוכת לא רוקמים כל כך הרבה זמן הוא פשוט רמז לנו שהוא לא בטוח לגבי השיטה.

המסע שלנו לעיירה ע״ש מרטין הקדוש מטור שנמצאת כיום בסלובקיה אבל הייתה לפרק זמן מסוים תחת שלטון הונגריה ושנולדו בה ומתו בה יהודים שבאיזה שהיא נקודת זמן בשנת 1897 החליטו כמה תורמים אנונימיים נדיבי לב מתוכה להקדיש פרוכת לבית הכנסת שהתגלגה לאוסף גולניצקי מחיפה ונמצאת היום באוסף מוזיאון היכל שלמה הגיע לסיומו. האמנם?

האם העובדה שכעת, במאגר הנתונים הממחושב מופיע בשדה ״תאריך״ המספר 1897 הוא תוצר של עיבוד מידע או של איבוד מידע? כמה שנים עוד ידעו אנשים להמיר תאריכים בצורה כזאת? מאות שנים רשמו יהודים פסוקים עם גרשיים וציינו לידם את ראשי התיבות לפ״ק והתאריך היה קריא בעינהם. הם ידעו בדיוק באיזה שנה מדובר. מאות שנים ניסו היהודים בכל הכוח לגשר על הקונפליקטים שהיו להם כתוצאה מכך שגרו בסביבה נוצרית, דיברו את שפתם של הגויים אבל עמדו מול הפרוכת והתפללו לירושלים בשפת הקודש. האם העובדה ש״פתרנו״ את התעלומה של שדות המידע הריקים בעזרת חיפוש בגוגל לא תגרום לנו לשכוח את הסיפור המורכב והרגיש העומד מאחורי החפץ?

טיפים לטיוב מידע

לסיכום ננסה לסיום להמליץ על טיפים מעשיים שיעזרו לטייב את המידע הגלוי אבל גם לשמור על המידע הסמוי שנמצא עדיין ברובו במוחם של האנשים העוסקים בעיבודו:
• את נושא טיוב המידע צריך לקחת במוזיאון כפרויקט. מקבלי ההחלטות חייבים להבין את החשיבות של ניהול ידע ועיבוד מידע ועליהם לפנות לזה זמן ולהקצות לפרויקט צוות מקצועי.
• מומלץ להעזר במומחים מבחוץ לכל תחום. עדיין המידע החשוב נמצא אצל האנשים וראיונות עומק איתם יכולים לקדם בצורה משמעותית את מאגר הנתונים והסיפורים אודות החפצים. במיוחד חשוב להיות בקשר תמידי עם מקטלגים ורשמים קודמים שעבדו במוזיאון ועזבו מסיבה זו או אחרת ולקחו איתם את המידע הסמוי מבלי להשאיר לו תיעוד.
• טיוב המידע מתבסס על חיפוש במאגרי מידע קיימים (פופלריים ומדעיים) ועל הצלבת המידע בינהם. החיפוש בשפות שונות הוא חשוב ומשמעותי ורק לעיתים רחוקות ניתן לפתור בעיות בעזרת חיפוש בויקיפדיה בעיברית בלבד.
• שיתוף פעולה בין מוזאונים חשוב מאוד בהצלבת מידע ועיבודו. הסתמכות על חפצים מקבילים מאוספים אחרים כמו גם על קטלוגים מקצועיים (בדפוס) ועל פרסומים של מכירות פומביות יכול מאוד לעזור למקטלג הניצב בפני פריט מסוג ״לא ידוע, לא ידוע״.
• בכל פעולת קיטלוג יש לקחת בחשבון את הגורם האנושי ולנסות לאתר טעויות חישוב וטעויות הקלדה. החיסרון הגדול של הקיטלוג הממוחשב הוא שאי אפשר לקטלג בעיפרון. לפעמים אנחנו מזינים מידע שלא מספיק מבוסס אבל לא משאירים רמזים להיסוס שלנו ומי שיבוא אחר כך לא יבחין בבעיה. לכן מומלץ להוסיף את הסימן (?) כאשר אנחנו מהססים על מנת לרמוז למי שיבוא אחרינו שנדרשת פה עבודה נוספת.
• אסור לוותר על התיעוד של הדרך זה נאסף המידע. חשוב מאוד להזין את התהליך בשדות החופשיים ולא להסתפק בשדה הסגור שהמידע שבו עבר אמנם עיבוד אך הוא מסתיר את הסיפור המשמעותי שעומד מאחורי החפץ.
תודה למעין שריה האחראית על האוסף במוזאון היכל שלמה על הערותיה החשובות ובמיוחד לחיים גרוס על המחקר, חיפוש המידע ותרגומו לצורך כתיבת המאמר.
על כותבת המאמר: ד״ר ענת חן, אוצרת וחוקרת תרבות. ראש המחלקה לאמנות במכללת אמונה. עוסקת ביעוץ מידעני למוזאונים במשרד התרבות.